חרדה
- דפנה הדס
- 6 במרץ 2018
- זמן קריאה 1 דקות
חרדה
כשהיא מגיעה, זוחלת לאט לאט, משתלטת
ואני נשארת חסרת אונים, הדופק עולה, אני מזיעה, הבטן מתכווצת,
אני מחליטה לקחת כדור הרגעה ואני גם מרגיעה עצמי במילים
"זה רק בדמיון, זה לא באמת, תשתלטי על עצמך..." וגם כשהכדור הרגיע אני
יודעת שהיא מחכה בפינה לתפוס את מקומה ולהשתלט שוב
נשמע מפחיד ומאיים ובאמת כשאני בתוך זה, זה פחד מוות, פחד
שלא יעבור וכך אשאר "חרדה"
אם חרדה קיימת בדמיון שלי, יש לה ממשות, היא אנרגיה, יש לה צורה, צבע,
תחושה אבל יש לי גם את האפשרות לרפא אותה/ אותי,
לייצר אותה/ אותי מחדש ,לעצב אותה/ אותי כרצוני, להפיח בה/ בי רוח חדשה ומתחלפת
בעזרת הנשימה אני נכנסת ,חוקרת, מרגישה, בודקת.
בעזרת הנשימה אני מגיעה לשורש החרדה, נזכרת, רועדת, בוכה, משתחררת ונמסה.
בתוך הנשימה אני נותנת גוון חדש לחרדה/ לעצמי
בעזרת הנשימה אני נושבת, מנקה שאריות ,נותנת ריפוי ואהבה לחרדה, לילדה הקטנה
הנשימה המודעת, המעגלית היא כדור ההרגעה שלי,
כדור טבעי מלא באהבה ,מלא עוצמה והיא איתי בכל עת ,כל הזמן, ללא תלות
כשמתרגלים נשימה עוד ועוד (מתאמנים) בסופו של דבר ביומיום כשמשהו מאיים,
משהו רע עומד להגיע ,מספיק להיזכר בתרגול ולנשום רגיל ומודע והעניין מתפוגג
אם המשהו הזה הפחיד או כאב מאד, אמצא את הזמן להיכנס לנשימה
המעגלית על מנת לפתור את המשהו מהשורש, להיכנס, לחקור ,להרגיש, לרעוד, לבכות,
ולהכניס אנרגיית ריפוי ואהבה לסיום
כתיבה אינטואיטיבית
לכוון שעון ל10 דקות או יותר, לקחת דף ועט ולכתוב לשאול את השאלות-
איפה ראיתי חרדה? (או נושא אחר לבדיקה)
מתי למדתי אותה?
מה מרגיש לי בגוף?
איפה מרגיש לי בגוף?
להמשיך לשאול, לכתוב, לענות ולכתוב ללא הרמת העט עד שהשעון מצלצל. כשאין מה לכתוב, להמשיך לכתוב "אין לי מה לכתוב..." עד שעולה משהו נוסף לכתיבה
להקריא לעצמי את הטקסט, לנשום...
התרגיל עוזר להשתחרר ומביא לריפוי
Comments